תודה לכם קוראים יקרים - כאלה שמגיבים בבלוג וכאלה שמגיבים אלי לאימייל, הדיאלוג שלי איתכם הוא חלק ממה שנותן לי הרבה מאד כוח ביום יום, כל מי משנהל בלוג יודע כמה האינטרקציה היא חלק בלתי נפרד ממנו. אני מתנצלת שאינני יכולה להגיב ישירות למי שכותב, כן זה באג ידוע בבלוגר ואנחנו תלויים בחסדי המתכנתים שיוציאו גרסאות......אז מי שרוצה שאענה ישירות על משהו מוזמנ\ת להוסיף לי כתובת אימייל בתגובה (למשל, בתיה בר און - תודה על הצעתך הנדיבה בקשר לארון המכונה, אשמח להתכתב באימייל).
ביום רביעי האחרון ה- 2 ביוני היה יום הולדתה של סבתא פנינה הראשון בלעדיה. מי שמלווה אותי בבלוג זה בשנה האחרונה כבר קרא הרבה על התובנות שהיו לי בקשר לאהבת התפירה שלי שכנראה הורשה לי ישירות ממנה. זה מוזר לחלוף על פני תאריך שהייתי רגילה להרים טלפון, לשלוח פרחים, לקנות דג קטן באקווריום אן מאפרה מיוחדת בנחלת בינימין ולבוא אליה, ככה בחצי התנצלות, כי סבתא היתה מהדור שלא מביע רגשות, ממעט במגע, קשוח עם עצמו ועם אחרים וגם יומולדת זה "בשביל מה באמת לא צריך"......ועם זאת בפנים בלב, בנפש המיוסרת שעברה את עוולות השואה ואת גירוש הבריטים לקפריסין רגע לפני הארץ המובטחת ואובדן של בעל בגיל צעיר ודאגות מכל מיני סוגים, חלקן לא ראציונאליות....עד היום האחרון לחייה - היא לא באמת הבינה את הארץ הלבנטינית המוזרה הזאת שבה חייה....ככה בין העולמות, אני יודעת שהיא חיכתה לשיחות הטלפון ביום ההולדת וישבה לבד בין ארבע קירות וספרה: בן אחד התקשר, בת שניה התקשרה, חתן מסר דרך אשתו, כלה מסרה דרך בעלה, נכדה אחת התקשרה נכדה שניה התקשרה, נכד שלישי ורביעי והחמישית.....וזהו....שתים עשרה בצהרים, מחממת את הצלי עם מעט הפירה נוגסת מעט ופורשת לנוח מול הטלויזיה. זהו עוד שנה עברה. מעניין אם שם למעלה נראים ימי ההולדת שלה מעט אחרת....?!אני יודעת שאת הקטע האחרון חלקכם אולי לא יבינו (או שאולי כן)....המשפחה בטוח שכן....אבל לי היה חשוב לכתוב, לזכרה.
אז "מזל טוב" איננו מתאים לסיטואציה, כי מזל טוב לא יהיה כבר לסבתא שלי ואולי בדיעבד אני חושבת שאולי כן, יש לה מזל שם למעלה. אז מזל טוב סבתא.
ולזכרה, בהמשך לפוסט הקודם, גם אחותי , שדרגה חולצת טריקו פשוטה שהיתה של סבתא, הוסיפה עיטור תחרה משגע וכפתורים עליו וכיווצים בקדימה...תראו איזה יופי:
אחרי:
אחרי:
החולצה הלבנה השניה נקנתה באלנבי עם אחותי בעשרה שקלים בלי למדוד, רק שהיא של גברים, ענקית....מלכתחילה רציתי ללבוש אותה עם חגורה בכדי לכווץ במותן ואהבתי את הקפלים קדימה והצווארון, הבעיה היתה השרוולים הארוכים והענקיים.....מה שעשיתי זה פשוט גזרתי את השרוול לאורך שלושת רבעי, תפרתי מסילה והשחלתי גומי תחתונים בצורה עדינה שלא ילחץ על היד, והנה שודרגה החולצה לחולצה לבנה רומנטית ונשית.....
ואחרי:
אני מוכרחה שכל הסדנא הזאת נתנה לי מוטיבציה להסתכל שוב על הארון ולראות אם ניתן לשדרג בגדים, במקביל פתאום צצו ברשת עוד כל מיני פוסטים מעניינים בנושאי שדרוג בגדים גם לילדים, אבל תודו שבדרך כלל אנחנו עושים הרבה עבור הילדים ופחות משקיעים בעצמנו, מעבר ללמידה בסדנא מה שהיה לי כיף שזה היה זמן שהוקדש לי ולעצמי ולבגדים שלי וליצירות עבור עצמי!
זהו בינתיים..... להתראות. זהר.