מוקדש באהבה לסבתא פנינה

סבתא שלי פנינה איננה. היא נפטרה ביום ראשון לפני עשרה ימים. אני זוקפת לזכותה חלק גדול מהחיבור שלי לבדים יצירה תפירה וסריגה. סבתא היתה סורגת, רוקמת ו....תופרת מקצועית. בעלת חוש אסתטי מפותח ביותר וחיבה לקניות, במיוחד של בגדים נעליים ושאר אביזרי קישוט. בשנתיים האחרונות לא הייתי לידה, היא דעכה לאט לאט החיים התרוקנו מגופה הצנום עד שהמערכות קרסו. לעיתים אני חושבת על האירוניה שבחיים ללא באמת איכות חיים. זה עצוב. סבתא היתה מהדור שנעלם, זה ששרד את עוולות השואה, שרד לספר את הסיפור. סבתא וסבא היו מעפילים שגורשו על ידי הבריטים והתחתנו בקפריסין, סיפור רומנטי ומרגש. היא גם היתה אישה קשה וגם את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממנה, אבל בשבילי היא היתה סבתא. דואגת אוהבת מחבקת ותמיד תמיד מעורה צלולה ואכפתית. אשה בעלת דעות עצמאיות שאינה מפחדת מאף אחד! זאת היתה סבתא שלי. טסתי לחלוק עם המשפחה את הכאב, 24 שעות לא פשוטות של שמחה על המפגש, אבל מהולות בהרבה עצב. בעיקר נוסטלגיה, סבתא אצרה יחד עם חייה את כל זכרונות המשפחה בשבילי היא היתה תמיד הזכרון החי של סבא מאיר שנפטר בגיל כה צעיר שהייתי בת 3. עכשיו משתם פרק זה בחיים, פרץ של זכרונות נשטף החוצה והרבה מחשבות על ילדות מאושרת שהיתה לי.

נפלה בחלקי הזכות לשמור את תיבת התפירה שלה, עם הכפתורים והחוטים וכל מה ששיחקתי איתו בילדותי בביתה שבקרית יובל בירושלים, וכנראה גם מה שבדיעבד גרם לכך שאני מחוברת היום כל כך לתפירה.

להתראות סבתא. אני אוהבת אותך. זהר.