מעשה בשמיכת טלאים וחברות אמיצה

החיבורים שיש לנו בחיים הם אלה שעושים אותם כה מעניינים ומיוחדים.
אם רק תסתכלו סביבכם תגלו שמרבית האנשים המיוחדים שהכרתם בחייכם פשוט נכנסו לשם יום אחד במקרה באיזה חיבור מעניין של שידוך בין חברה לחברה או סתם על שפת הים או הבריכה.....
אני הכרתי פעם ככה אישה ששינתה את חיי - על שפת הבריכה כשהילדים היו בחוג שחייה.
אחת אחרת בהמתנה לרכב שכור בשדה התעופה בן גוריון.
עוד אחת שידכה היועצת של בית ספר.
עוד אחת כי בעלה ביקש שאעזור ואתן מידע על לונדון.
ועוד אחת, כי זאת של שדה התעופה שידכה ביננו!!!  (תודה לך, למרות שאינך קוראת פה)
רותי רצתה ללמוד תפירה.
היא רצתה לתפור לליה בגדים.
פתרנו שתי שמלות ומכנסיים.
כבר מזמן זה הפך להיות "רומן" של מעבר למורה ותלמידה ובהשפעת שמיכת טלאים שעשתה אחרת (שמישהי שלישית כמובן שידכה), אצלי בערבי התפירה התחלנו שתינו לתפור שמיכה....רק מה שלא ידענו שתינו שזה יהפוך לפרוייקט הפרידה שלנו, במקרה או שלא במקרה התפירה נמשכה על פני שנה....
וכמה לא מקרי שאת סיומה עשינו אתמול באישון ליל יום לפני שאני אורזת את חדר היצירה שלי.
אני ורותי לא נפרדות אבל דרכינו כן.
לרותי ולי יש חיבורים עמוקים מין העבר, מי שרוצה לקרוא סיפור מצמרר מוזמן להעיף מבט ברשומה שפירסמתי בחודש אוקטובר האחרון בשם "איריס".
אז רותי האהובה, תודה על האמון, היה לי כיף שקראת לי ה"מורה" אתגעגע לשיחות הלילה על גבי דקירות מחטים והשחלות חוטים ושיחות על פרפקציוניזם בתפירה בפרט ובחיים בכלל.
אין ספק שחלק ממני ימשיך ללות אותך ואת משפחתך היפה באמצעות שמיכה הזאת.
להתראות בארצנו השנויה במחלוקת, או פה - שאתה יכול להיות מי שאתה רוצה בלי להצטדק!