קרה לכם פעם שמצאתם איזה פתק עם משמעות סתם ככה בדיוק ביום שהייתם צריכים אותו? לי זה קרה....לפני יומיים התחלתי לקרוא (אני קוראת רק בעשר דקות הלוך-עשר דקות חזור מהעבודה באנדרגראונד / טיוב של לונדון, מגולדרס גרין לקאמדן....ככה אני יודעת מה אורך הספר, אצלי זה לא בעמודים זה בכמה ימי עבודה הספר נגמר....)
אז הספר שהתחלתי: "בגוף אני מבינה" מאת: דויד גרוסמן, נמצא אצלי כבר מלא זמן ולדעתי לקחתי אותו מאחותי שלדעתי השאילה אותו ממישהו אחר....כשפתחתי אותו נשר ממנו דף קרוע מדפדפת עם כתב יד לא מוכר (לא מישהו מהמשפחה שלי) ועליו הציטוט הבא משיר של נתן אלתרמן:
"יש אדם רואה הכל באור ורוד מאודזה לא טוב אומרים כולם, אפילו רע מאדיש אדם רואה הכל באפילה קודרתזו אותה המחלה רק בצורה אחרתאל תרכיבו משקפייםלא קודרות ולא שמחותהסתכלו נא בעינייםבעיניים פקוחות"* אין לי מושג איך מנקדים פה בכתיבה בבלוג אבל בחתיכת הדף זה היה מנוקד...
מעניין מי כתב את זה? למה? למי? כל כך הרבה חידות ושאלות חטטניות וסקרניות עולות מפיסת נייר אקראית שעשתה את דרכה מישראל לאנגליה במכולה בים....בלי לדעת בכלל שזהו ייעודה.
ואגב קריאת ספרים - אני מוחה בתוקף על העובדה שישראלים רבים "מכריחים" את עצמם לקרוא באנגלית כדי להתרגל לשפה (ביניהם בעלי היקר), יש לי שני טיעונים חזקים מדוע לא לעשות זאת:
1. קריאה זאת הנאה ואי אפשר להנות בקריאה שלא בשפת האם שלך!
2. עברית שפה יפה - עושר לשוני יישמר רק אם נקרא בעברית (במיוחד העברית הפתלתלה והציורית של דויד גרוסמן....)
אז זהו....מישהו מצטרף אלי למחאה או שכל חבריי הישראלים בגולה כבר השתמדו ועברו לקריאה בלשונות זרות? את הילדים שלי כבר איבדתי לטובת המטיפים הבית ספריים הדוגלים בעשר דקות קריאה כל יום לשיפור ה- SPELLING.....גם כאשר אני קונה להם הארי פוטר בעברית הם טוענים שזה לא אותו דבר, הרי הוא "בא מפה" אז למה הוא בעברית?
ועל אובדן העברית וההתבוללות ברשומה אחרת.........
מזמן לא פירסמתי יצירות....מבטיחה בקרוב לא לדאוג הבלוג לא שינה את יעודו לפתע לבלוג פילוסופי עם פירגונים לבעל (ראה רשומה קודמת), אלו היו מעידות חד פעמיות וממחר אני חוזרת למוטב!
לסיום - מאירה יש לך מושג מהיכן הגיע לספר הזה חתיכת הנייר הזו? (החידה לא מרפה....ה- MIND מחפש תשובה)
שני סוסוני ים מהספר של טילדה נשענים בחן על כרית מקסימה עם פרח יויו:
וברווזי טילדה חברים לברווז שאני הכנתי, בהמשך הוספנו לימני תחרה תכולה:
ו...טוב אולי גם זה המקום בכל זאת לבקש סליחה קטנה אם פגעתי במישהו, כמובן בלי שהייתי מודעת לכך.....אבל שלאף אחד לא יהיו אשליות, אני לא מתכוונת למנוע מעצמי חומרי קיום בסיסיים לגוף בשל כך....וזהו לא מפרטת יותר על יום כיפור....(ואל תשאלו אותי במפורש אם אני צמה בבקשה)
האיש שלי חזר מהעננים....תרתי משמע! אחרי חמישה ימים באלפים הצרפתים, מתוכם שלושה ימי רכיבה מאומצים ביותר שעושים רק משוגעים לדבר אשר מתאמנים חודשים רבים לפני כן....
הוא חזר חסר מילים מהחויה הכל כך מדהימה שעבר, הנופים, האתגר, הגבהים, הלבד בלי הילדים....(אחחחחח איך הייתי מתענגת על חמישה ימים לבד בלי הילדים, אני מוכנה אפילו לטפס את האלפים הצרפתים בשביל זה....)
שנה טובה. זהר.
תמונה של גלידות הקינוחים, משמאל גלידת שעועית אדומה, מימין גלידת תה ירוק....הלוואי ואפשר היה לקנות בסופר - זה הדבר האמיתי תאמינו לי עזבו אתכם משוקולד או וניל....!!!!
ואיך אפשר בלי המתנות, אז קניתי לו חפתים חמודים שפשוט כמו כפתורים.....מה לעשות הוא התחתן עם "משוגעת" על תפירה:
וגולת הכותרת (ככה אני חושבת)......תפרתי לו בעצמי שק / תיק לקסדת האופניים ושאר האביזרים כאשר הוא מסיים רכיבה ארוכה (ב- 17 לספטמבר הוא יוצא לשלושה ימי רכיבה באלפים). מה שיפה בתיק הזה (ואני בכלל לא משויצה) הוא שאני יצרתי את הבד, כמו אז עם הינשופים, גם כאן החתמתי בעצם קודם את הבד עם חותמת אופניים שקניתי בחנות בישראל של צעצועי ילדים ודברים לבית הספר, גיהצתי ותפרתי כתיק.
אה...בין שני לשלישי - מדידת קסדת האופניים
שלב רביעי- תפירה, זה כבר המוצר המוגמר (תאמינו לי שזה עבר אי אילו פעמים במכונה....)
ועוד זוית
ותקריב על ההחתמה של האופניים
ומה הוא קנה לי? זה לפעם אחרת....
איתמר שהתחיל גם הוא להראות ניצני התלהבות מתפירה תפר פעם ראשונה לבד במכונת התפירה את הכלב הזה:
ויונתן שכבר מומחה רציני ויצירתי מאד תפר את נרתיק הטלפון הזה, אהבתי את שילובי הצבעים שהוא בחר:
וכל זה באחר צהרים אחד (כן כן אני משויצה....)....אתם לא רוצים לדעת איך הבית שלי נראה אחרי כן....בכל מקום התעופפו חתיכות של חוטים ובדים בכל הצבעים, מזל שהיתה עוזרת יום למחרת. אגב גם נועה תפרה כמה פרוייקטים מקסימים באותו היום אני אבקש ממנה לצלם ונפרסם את יצירותיה ברשומה נפרדת.
נכון שהוא לא נראה כמו ילד שגנב לאבא שלו חליפה מהארון? בבקשה לפרגן עבדתי קשה על מכפלות ותיקונים בימים האחרונים......
וזהו אבא שלי מצייר...
התערוכה השניה "יש דמעות בדברים" היא של אמנית המתגוררת כיום בירושלים אבל הכרתי אותה בלונדון, נעמה זוסמן, היה לי הכבוד לטייל איתה בינות גלריות ולקבל ממנה הסברים מעשירים חכמים ועמוקים על יצירות שונות בעיקר של אמנות מודרנית. נעמה היא אמנית קרמיקה אבל הרבה מעבר לזה היא יוצרת עם עומק פילוסופי, בכל יצירה שלה יש רבדים רבים מאד שלוקח זמן לגלותם ולהעמיק בהם. יש ביצירה שלה משהו מאד פמיניני (בכוונה לא כתבתי פמיניסטי) אבל מהסוג החכם ולא הזול והפשוט. גם אצלה אני מאמינה שהתוצרים הם למכירה ובטח בתיאום איתה והזמנה ממנה.אם תקישו על השם שלה בתחילת קטע זה תגיעו לאתר שלה.
ביקרתי הקיץ ביקור חטוף בישראל. הבנים היו אצל ההורים שלי בקייטנת "סבא וסבתא" מדהימה (ועל כך מגיעות להם שוב תודות גדולות) ואני הגעתי כדי לקחת אותם חזרה ללונדון (אמא שלי כמעט החביאה להם את הדרכונים) , זה המקום להתנצל מעומק לב בפני כל החברים המאד אהובים שלא הספקתי אפילו להתקשר ולהגיד שאני בישראל, פשוט ידעתי שאני מגיעה לזמן כל כך קצר ושהביקור יהיה ממוקד מאד במשפחה ולכן אפילו לא התקשרתי כדי לא להיות מתוסכלת מכך שלא אוכל להפגש (אלו רגשות קשים שרק מי שעבר לגור לתקופה בחו"ל יודע כמה נקרעים בין הרצון לחזור לחיים הקודמים לבין החיים החדשים....) אז חוץ מזה שהיה חום גיהנום וידוען אחד התאבד בכלא וחבורת חוליגנים רצחה אדם תמים בחוף הים ובגלידריה ממותגת התייחסו אלינו כאילו אנחנו לא ראויים בכלל לאכול את הגלידה המזובללת שלהם, ובהוד השרון ראש העיר החליט להטיל איזו אגרה מטורפת כי לא ברור על מה הוא הוציא את כל הכסף של הארנונה (אולי על הזיקוקים ביום העצמאות או האורות שנשארים דולקים ברחובות גם אחרי שמחת תורה?).....כל זה ועדיין ישראל זו המדינה שלנו, כל מי שישראלי וחי בחו"ל יש לו בית אחד וזהו!
זה המקום להפנות אתכם גם לרשומה מקסימה שכתבה חגית על דרום תל אביב.
