היום לפני 12 שנים, כשנסעתי בשבוע 35 בלבד, ללדת את יונתן בכורי, הנסיך שלי, לא ירד שלג בפתח תקווה, גשם חזק מאד ירד, את זה אני לעולם לא אשכח, הייתי אישה צעירה, מבוהלת מהלידה המוקדמת ומכאבי הצירים, אחרי 5 דקות מרגע ההגעה החפוזה לבית החולים אחזתי בידיי תינוק זערור וצווחני שבקושי רצה לאכול (זה השתנה רק בשנתיים האחרונות וגם אז הוא מאד בררן).....בשעות הראשונות שמו אותו במיטת חימום ואני חשבתי שהעלימו לי אותו (ההורמונים מתחרפנים אחרי הלידה....אבל גם אמא שלי חשבה כך והיא לא היתה אחרי לידה....) מי היה מאמין שהיום ישחק ה"זערור" הזה בשלג הלונדוני וידבר אנגלית ועברית בתחכום ובבגרות, אחרי שאפה לארוחת הבוקר לחם פארמזן ועגבניות מיובשות? ועל שאר כשרונותיו בתחום היצירה כבר שמעתם הרבה בבלוג זה.
היום בבוקר, יונתן והעוגה שהביאה לו רוני לונדון (עם נר אחד לסימליות, הוא בטח ביקש משאלה איזה טלפון סלולרי משוכלל, רואים את השלג בחצר?):
רוני יונתן ויערה קופצים בטרמפולינה בשלג (זה מה שעושה לילדים בימינו טוב על הלב....במיוחד כשבית הספר סגור לרגל השלג)
לחם הפארמזן לפני האפייה, יאמי....היה מאד טעים:
מתנות הקדם - יומולדת של יונתן:
קופסא לאביזרי תפירה מקסימה, עם חלון זכוכית שבתוכו אביזרי תפירה כקישוט (הקופסא נקנתה בגולף - כיתן באדיבות נירית שסיפרה לי על הקופסא המקסימה....חבל שלא קניתי עוד כמה)
הקיפודון מלבד המטריף של יעל, בבלוג שלה קיפודים תוכלו לראות מה היא כתבה על פגישתנו ועל מה שאני הבאתי לה.
וחותמת אישית מוזמנת ומגולפת במיוחד עבור יונתן ממקופלת האחת והיחידה שאין כמוה!
אחחחח זה החסרון לגור פה בלונדון, להיות כל כך רחוקה מכן.