מתנות למורים בסוף שנה

כמו בכל סופשנה נהוג לתת מתנות סימליות למורים, גננות,יונתן עוזב השנה את בית הספר היסודי ועובר לבית ספר חטיבת ביניים ועל כן רציתי שנכין גם כמה ברכות למנהלת, לסגן ולמזכירה שכולם עזרו לנו מאד בקליטה בלונדון ולבית הספר.

על כולם כתוב THANK YOU (אנחנו באנגליה אז זה לא מפלצנות כתוב באנגלית, פשוט אם אני אכתוב "תודה רבה" חוץ ממירי הגננת אף אחד לא יבין.....)ישבתי ועשיתי את כל הכרטיסים בבת אחת כסדרה, אני חושבת שהיתרון בלשבת ולעשות ביחד כמה כרטיסים, זה שאת נכנסת כבר לעשייה ואז אפשר עם צבעים וקומפוזיציות לעשות סדרה דומה אך כל כך שונה וזה מאד יעיל מבחינת חומרים וזמן עבודה.אני לאט לאט נכנסת יותר יותר לעולם הזה של נייר...שוב בזכותה של יפעת גיסתי המקסימה שבארה"ב לקחה אותי לקניות ונתנה לי דבק מדהים וניירות במתנה. (תודה:) - לך אני יכולה לכתוב עוד בעברית....

לחלק מהמורות הוספתי סיכת דש פרח מיויו ובאמצעות חתך בגב הכרטיס זה הוצמד לכרטיס עצמו. לגבר שביניהם רקמתי על קנבס תמונה קטנה אבל זה בפוסט אחר. ולגננות של יערה קנינו במשותף מתנות מכל ההורים אז הן קיבלו רק כרטיס ולא פרח מצורף.

אגב, כל ילד בחר את הכרטיסים שהוא רצה עבור המורים . גננות ומה שמדהים שכל אחד בחר ולא היו בחירות כפולות, כלומר הכרטיסים התפצלו בדיוק לפי הבחירות שלהם....

מוקדש באהבה לסבתא פנינה

סבתא שלי פנינה איננה. היא נפטרה ביום ראשון לפני עשרה ימים. אני זוקפת לזכותה חלק גדול מהחיבור שלי לבדים יצירה תפירה וסריגה. סבתא היתה סורגת, רוקמת ו....תופרת מקצועית. בעלת חוש אסתטי מפותח ביותר וחיבה לקניות, במיוחד של בגדים נעליים ושאר אביזרי קישוט. בשנתיים האחרונות לא הייתי לידה, היא דעכה לאט לאט החיים התרוקנו מגופה הצנום עד שהמערכות קרסו. לעיתים אני חושבת על האירוניה שבחיים ללא באמת איכות חיים. זה עצוב. סבתא היתה מהדור שנעלם, זה ששרד את עוולות השואה, שרד לספר את הסיפור. סבתא וסבא היו מעפילים שגורשו על ידי הבריטים והתחתנו בקפריסין, סיפור רומנטי ומרגש. היא גם היתה אישה קשה וגם את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממנה, אבל בשבילי היא היתה סבתא. דואגת אוהבת מחבקת ותמיד תמיד מעורה צלולה ואכפתית. אשה בעלת דעות עצמאיות שאינה מפחדת מאף אחד! זאת היתה סבתא שלי. טסתי לחלוק עם המשפחה את הכאב, 24 שעות לא פשוטות של שמחה על המפגש, אבל מהולות בהרבה עצב. בעיקר נוסטלגיה, סבתא אצרה יחד עם חייה את כל זכרונות המשפחה בשבילי היא היתה תמיד הזכרון החי של סבא מאיר שנפטר בגיל כה צעיר שהייתי בת 3. עכשיו משתם פרק זה בחיים, פרץ של זכרונות נשטף החוצה והרבה מחשבות על ילדות מאושרת שהיתה לי.

נפלה בחלקי הזכות לשמור את תיבת התפירה שלה, עם הכפתורים והחוטים וכל מה ששיחקתי איתו בילדותי בביתה שבקרית יובל בירושלים, וכנראה גם מה שבדיעבד גרם לכך שאני מחוברת היום כל כך לתפירה.

להתראות סבתא. אני אוהבת אותך. זהר.

עדכונים התנצלות ו..טור דה פרנס

סליחה, מלא זמן לא כתבתי....לכל בלוגר/ית יש לפחות פוסט אחד כזה שמתחיל ב....."יאוווו מלא זמן לא כתבתי כי".....אין מה לעשות, בלוג זאת התחייבות, ובעולם שלי - מחוייבויות זה רציני, חייבים לעמוד בהן. אבל התירוץ שלי הוא לא: "הכלב אכל לי את המחברת", אלא, "אין לי אינטרנט" כי עברנו לבית חדש.

דווקא יש מצלמה חדשה ויש גם תמונות של יצירות שנעשו לפני המעבר ו...בקרוב ממש יהיה לי חדר עבודה ממש סטודיו מקסים שחלמתי על דבר כזה הרבה שנים! אז ממש עוד כמה ימים ושוב יתחילו לזרום היצירות, מבטיחה.

בינתיים אנחנו מצליחים גם בתוך הבלאגן לעקוב אחרי הטור דה פרנס המפורסם (אי אפשר אחרת בבית של רוכב אופניים) אז החלטתי לחלוק איתכם רשומה של בלוגרית ויוצרת מוכשרת ביותר בשם ענת, הקישו על השם שלה ותגיעו לבלוג ולמה שהיא כתבה על הטור דה פרנס.

ועכשיו רמז מצולם במה תעסוק אחת הרשומות הבאות שלי....פרס מובטח לראשון שיגלה (זה ממש קל)

בהנאה, מבטיחה לשוב לשגרה עוד כמה ימים.